מניה היא נייר ערך המאפשר לחברות לגייס הון מהציבור דרך הבורסה. כשקונים מניות, הופכים לשותפים בחברה ומקבלים חלק מהבעלות. אם קונים אחוז גבוה דיו, מקבלים גם זכות הצבעה והשפעה על החלטות החברה.

לפני הנפקה, החברה חייבת לספק תשקיף ודוחות כספיים המפרטים הכנסות, הוצאות, רווחים ותוכניות עתידיות. זה מאפשר למשקיעים להעריך האם המניה שווה את מחיר ויש לה פוטנציאל צמיחה.

מחיר המניה נקבע על ידי חישוב פשוט: שווי החברה מחולק במספר המניות הקיימות. לדוגמה: חברה ששווה 4 מיליון שקלים עם 100 אלף מניות - כל מניה שווה 40 שקלים.

Split מניות הוא חלוקת מניות קיימות למניות רבות יותר במחיר נמוך יותר. לדוגמה: split כפול 10 הופך מניה של 40 שקלים ל-10 מניות של 4 שקלים כל אחת. הערך הכולל של ההחזקה נשאר זהה.

Reverse split הוא התהליך ההפוך - איחוד מניות למניות פחות יותר יקרות. לעיתים זה יוצר שברי מניות שקשה לסחור בהם, אבל ניתן לפנות לחדר מסחר כדי לקנות או למכור חלקים.

Split נעשה כשמחיר המניה גבוה מדי ולא נגיש לציבור. דוגמה: אמזון עשתה split של 1:20 כשהמניה עלתה ל-3,400 דולר, כדי לאפשר למשקיעים קטנים לקנות בסכומים נמוכים יותר.

Reverse split נעשה כשמחיר המניה נמוך מדי והיא עלולה לעבור ל-OTC - מסחר מחוץ לבורסה הרגילה. זה בעייתי לחברות שרוצות להישאר סחירות ונגישות למשקיעים.

עמלות מסחר משפיעות על אטרקטיביות המניה. מניות זולות (דולר למניה) עם עמלה של סנט למניה יוצרות עמלה של 1%, בעוד מניות יקרות (אלף דולר) עם אותה עמלה יוצרות עמלה זניחה.

קרנות מסוימות (כמו קרנות שורט) יורדות לאורך זמן באופן אקספוננציאלי ועוברות reverse split תקופתי כדי להעלות את מחירן.

יש השפעה פסיכולוגית למחיר המניה. משקיעים נוטים לחשוב שמניה שירדה מאלפי דולרים למאות דולרים היא "זולה" ותחזור למחירה הגבוה, למרות שזה לא בהכרח נכון.