דיבידנד הוא תשלום שמועבר על ידי חברה מתוך רווחיה לבעלי המניות, וניתן רק כאשר קיימים עודפים או רווחים בקופת החברה.

כדי לקבל דיבידנד, יש להחזיק במניה לפני 'תאריך ה-X דיבידנד'. לאחריו, מי שרוכש את המניה כבר לא זכאי לדיבידנד הקרוב.

ביום חלוקת הדיבידנד, ערך המניה יורד בהתאם לגובה הדיבידנד שחולק, כך שאין 'רווח כפול' – זה רק שינוי בצורה שבה הערך מוחזק.

הדיבידנד ממוסה במקור – בדרך כלל ב-25% – מה שגורם להפסד מיידי בשווי הנכסים שלנו לעומת מצב שבו לא היה מחולק דיבידנד.

השפעת הדיבידנד לטווח ארוך משמעותית: לאורך 30 שנה, תשלום מס קבוע על דיבידנד יכול להפחית בצורה דרמטית את התשואה המצטברת.

מניות 'דיבידנד אריסטוקרט' הן חברות שמחלקות דיבידנד באופן עקבי לאורך שנים, ומושכות משקיעים שמחפשים תזרים קבוע.

אסטרטגיית השקעה בדיבידנדים מתאימה למי שמחפש הכנסה שוטפת, אך באה על חשבון פוטנציאל הצמיחה של ההון הכולל.

חלוקת דיבידנד לא תמיד מעידה על בריאות כלכלית – לפעמים זו החלטה אסטרטגית לשימור תדמית החברה או משיכת משקיעים.

במקום לחלק דיבידנד, חברות יכולות להשתמש ברווחים להשקעה בפיתוח, רכישת חברות מתחרות או תחזוקה – כדי להגדיל ערך עתידי.

דרך נוספת להחזיר ערך לבעלי המניות היא באמצעות Buyback – רכישת מניות עצמית, שמקטינה את ההיצע ומעלה את מחיר המניה.

Buybacks משדרים אמון מצד הנהלת החברה בשווי הנוכחי שלה, ולעיתים מהווים אלטרנטיבה עדיפה לחלוקת דיבידנד מבחינת התשואה.

במשבר 2008–2009 נראה שחברות העדיפו להמשיך לחלק דיבידנד גם כשלא יכלו לבצע Buyback – הדיבידנד נחשב לעוגן יציב בעיני משקיעים.