מק"מ הוא מלווה קצר מועד - למעשה איגרת חוב או אגח ממשלתי. ההבדל היחיד מאגחים ממשלתיים רגילים הוא שבנק ישראל הוא שמנפיק את המק"מ, בעוד שכל שאר האגחים מונפקים על ידי משרד האוצר.

המק"מ הוא האגח היחיד שבנק ישראל מנפיק. הוא מונפק פעם בחודש עם מח"מ (מועד לפדיון) של שנה, כך שיש תמיד 12 מק"מים עם מח"מים של חודש, חודשיים, שלושה חודשים וכן הלאה עד שנה.

כל פעם שמק"מ אחד מגיע לפדיון מלא, מונפק מק"מ חדש. זוהי למעשה הלוואה לבנק ישראל ולכן היא כמעט חסרת סיכון. זה גם דרך לבנק ישראל לספוג כסף מהציבור ואולי להוריד מעט את האינפלציה.

הדרך די פסיבית מכיוון שבנק ישראל יכול להנפיק כמה מק"מים שהוא רוצה, אבל הציבור לא חייב לקנות אותם. לכן הבנק תלוי במי שקונה ממנו את המק"מים.

בניגוד לאגחים שמונפקים ב-100 ויש להם מחיר פדיון אחר, מק"מ נפדה ב-100 אגורות ביום הפדיון שלו. כדי לגזור את התשואה, מנפיקים אותו במחיר נמוך יותר.

דוגמה: אם מחיר ההנפקה הוא 96, והמק"מ יוחזק עד הפדיון במחיר 100, אז הוא יניב תשואה של 4.16%. כמו כל אגח, המק"מ יכול לעלות ולרדת עד הפדיון.

מק"מ לרוב לא מושפע מאוד מתנודות שוק כי המח"מ שלו קצר מאוד והתנודות הן קלות. זה הופך אותו להשקעה יציבה יחסית.

ניתן לראות ולקנות מק"מים דרך פלטפורמות מסחר כמו ספארק או בנק לאומי. במערכות אלו מוצגים שערי הקנייה, תאריכי הנפקה והתשואות הצפויות.

דוגמה מעשית: מק"מ עם שער של 99.9 שעוד רגע יגיע לפדיון, או מק"מ במחיר 95 עם מח"מ של כמעט שנה שמגלם תשואה של כ-4% עד הפדיון.